במבט ראשון, למי שלא מבין, צילום הוא פעולה קלה שכל מה שצריך לעשות בה הוא ללחוץ על כפתור. אך מלבד כל הפעולות שמצריכות התכוננות כמו בחירת הציוד ואיזון האור. במוחו של כל צלם משתוללת מערבולת מחשבות שהמסקנות היוצאות מהן יעצבו את התמונה, והן יהפכו אותה למה שהיא.
המחשבה הראשונה שעולה לי לראש רגע לפני שאני מצלם היא מה הנושא שלי בכלל. הימצאותו של נושא, הוא הדבר החשוב ביותר בתמונה. לדעתי כל תמונה בלי נושא אין לה זכות קיום (ניסיתי להשתמש במילים עדינות יותר, לא מצאתי). לכן הדבר הראשון שאני שם לב אליו הוא שיש לי נושא ואני יודע מה הוא.
המחשבה השנייה שעולה לי לראש משלימה את המחשבה הראשונה. אני מנסה לחשוב מה יהיה הרקע שהנושא יעמוד מלפניו כמובן. בניגוד לנושא שצריך לבחור במודע. לכל תמונה תמיד יהיה רקע, אם נשים לב אליו או לא. לכן המון פעמים קורה שאנשים שוכחים לבחור רקע ופשוט זורמים עם מה שיש. זו טעות חמורה שלרוב תהרוס כמעט לגמרי גם תמונות עם הרבה פוטנציאל. אנחנו צריכים להבין שלרקע יש חשיבות מכרעת כיצד תראה כל התמונה, וכמובן שהרקע ישפיע על הנושא.
אחרי שבחרנו רקע ונושא, הדבר הבא שצריך לחשוב עליו הוא מיקום הנושא ביחס לרקע. לדרך קבלת ההחלטות בנוגע למחשבות האלה קוראים קומפוזיציה, עליה כתבתי בבלוג הקודם.
כל ההחלטות הבאות מתוך המחשבות האלה, מה הוא הנושא, איפה הרקע והיכן נעמיד את הנושא ביחס לרקע הן תוצר של מסקנה משאלה אחת שמהדהדת בראשי בשעת הצילום. "מה אני רוצה שיראו". אם אני רוצה שיראו ילדים שמחים בגינה או אולי מבוגר שקוע במחשבות. אני לא יכול להחליט שום החלטה טכנית בלי שאני עונה לעצמי על השאלה הזו.
למחשבה "מה אני רוצה לצלם" קודמת מחשבה עמוקה יותר. בכל תמונה אני מנסה להעביר רגש רעיון או מסר. ולפני הכל אני צריך לשאול את עצמי "מה אתה מנסה להעביר בתמונה הזו." התשובות לזה יכולות להיות באמת אין סופיות. אבל בשביל ההמחשה אתן כמה דוגמאות. המון פעמים המטרה שלי היא לעורר את רגש הסקרנות, זה רגש שאני מאוד אוהב, לדעתי הוא הרגש שבזכותו האנושות מתקדמת כל הזמן. לפעמים אני רוצה להעביר הרגשה של חיבור, חיבור לנוף או חיבור לאדם המצולם. לפעמים אני פשוט רוצה להשאיר זיכרון שמח של ילד קטן.
אחרי המחשבה הזו עדיין נותרה שאלה אחת לא פתורה שמלווה אותי כל הזמן ומכריעה לי את השאלה "מה אני מנסה להעביר." השאלה השורשית הזו היא "מדוע אני צלם". לשאלה הזו לפי דעתי יש תשובות עמוקות ומאוד אישיות, אחשוף פה קצה קרחון מהם.
אני מאוד אוהב לראות איך אנשים גדלים. תמונות ילדות או תמונות מפעם יכולות להמחיש לנו כמה גדלנו והחכמנו. בשבילי להאיר לאנשים את הדרך שהם עברו על ידי שימור הזיכרונות, זה לא פחות משליחות. עוד סיבה שבגללה החלטתי לעסוק בצילום היא הרצון שלי לחבר בין המראות, המקומות והאנשים שאני נפגש איתם, לבין שאר העולם. הדרך הכי מהירה של בני האדם לקלוט דברים הוא דרך חוש הראייה. לכן אין פלא שהדרך הכי טובה לגרום לאנשים להתחבר למשהו שיכול להיות שלא נפגשו אתו לעולם היא להראות אותו בשיא יופיו. ואיך אפשר להראות אותו בשיא יופיו אם לא בצילום? תודה רבה שהגעתם עד לכאן.
מקווה שסקרנתי אתכם ונתתי לכם השראה. נתראה בעזרת ה בבלוג הבא.