השקיעות של צפת
שקיעות שמלאות ברגש ודמיון
השמש האדומה מתחילה לרדת על הרי מירון שבאופק. השילוב המדהים הזה, בין הירוק של ההרים, לבין השמים בשעת דמדומים, מצית בך את הדמיון. האדום והכחול שברקיע מתמזגים להם כאשר השמש נעלמת לה מבעד להרים. בשלב זה כל העיר מתכסה אט אט חושך, ופנסי הרחוב נדלקים להם פתאום, כך נראות השקיעות בצפת.
קשה שלא לדמיין כשאתה נמצא בתוך המחזה המדהים הזה, את קבלת השבת של האר"י ותלמידיו, שהייתה נערכת ממש בסמטאות אלה
. לא צריך לעצום עיניים, רק להתבונן, ולדמיין את הקולות. בכי קל אולי, שמחה והתרגשות התלמידים. כאשר החזן, הלא הוא רבי שלמה אלקבץ בעצמו, מחבר הפיוט "לכה דודי" מתחיל לשיר בקול "בואי בשלום עטרת בעלה. תוך אמוני, עם סגולה" ואת התפרצות הרגש שעד כה היה מאופק, כאשר הוא מגיע למילים האחרונות "בואי כלה, בואי כלה".
הערות